החלטה בתיק תא"ק 39771-10-10

בפני בקשת רשות להתגונן.

המשיבים, מתווכי מקרקעין במקצועם, הגישו תביעה כספית כנגד המבקש בסדר דין מקוצר לתשלום דמי תיווך. לטענתם, פנה אליהם המבקש ביום 23/08/09 וביקש לשכור את שירותי התיווך שלהם בכדי למצוא קונה לדירתו ברח' ברוך רם בנתניה (להלן: "הדירה") כנגד תשלום סך של 2% + מע"מ מסכום מכירת הדירה. 

בין הצדדים נערך ונחתם ביום 23/08/09 הסכם הזמנת שירותי תיווך במקרקעין במסגרתו ניתנה למשיבים בלעדיות בעניין מכירת הדירה מיום 23/08/09 ועד ליום 23/11/09.

המשיבים טענו בכתב תביעתם כי פעלו בפעולות שיווק מקיפות מתוך כוונה למצוא קונה לדירת המבקש ובכלל זה פרסום מודעות, תליית שילוט בבניין ועוד. אחר מסוכני המשיבים, מר מיכאל ארונוב (להלן: "מיכאל") הפגיש בין המבקש לבין קונים פוטנציאליים. בסופו של יום, נחתם הסכם מכר בין אחד הקונים שהובאו על ידי מיכאל לבין המבקש והדירה נמכרה בסכום של 1,345,000 ש"ח.

לפיכך, עותרים המשיבים לחייב המבקש בתשלום דמי תיווך בסך של 31,590 ש"ח, היינו, דמי תיווך בשיעור של 2% מסכום תמורת המכר + מע"מ.

המבקש הגיש בקשת רשות להתגונן במסגרתה העלה טענה מקדמית לפיה אין התביעה מגלה עילה ואינה ראויה להתברר בסדר דין מקוצר.

לגופו של עניין טוען המבקש כי בשלהי חודש נובמבר 2009 , ולאחר תום תקופת הבלעדיות, התחיל לפרסם הדירה למכירה הן בכוחות עצמו והן באמצעות מתווכים שונים. בחודש פברואר 2010 , כשלושה חודשים לאחר תום תקופת הבלעדיות וכחצי שנה לאחר חתימת ההסכם, הראה מיכאל את דירת המבקש לגב' רינה ברנע. באותו היום או למחרת, יצר מיכאל קשר עם המבקש והתרעם כי המבקש מפרסם הדירה בכוחות עצמו והודיע לו כי הסכם התיווך מבוטל וכי אינו מטפל יותר במכירת הדירה.

לאחר מספר ימים, הגיעה הגב' ברנע לדירת המבקש וציינה בפניו כי ביקשה ממיכאל לראות הדירה בשנית ואולם, לטענתה סירב מיכאל לעשות כן אגב ניסיון לשכנעה לרכוש דירה אחרת באותו בניין. המבקש ניהל משא ומתן ישירות עם הגב' ברנע ללא מעורבות מצד המשיבים או מיכאל, לרבות בנוגע לגובה התמורה, משא ומתן אשר הבשיל בסופו של יום להסכם מכר ולמכירת הדירה לגב' ברנע.

משכך, טוען המבקש כי המשיבים אינם זכאים לדמי תיווך שעה שהסכם התיווך בוטל על ידם באופן חד צדדי אגב ניסיונם לסכל את מכירת הדירה ושעה שהדירה נמכרה ללא סיוע המשיבים אלא על ידי המבקש בכוחות עצמו.

המבקש צירף להתנגדות מכתב מיום 25/02/2010 מאת הגב' ברנע המופנה למשיבים התומך בטענתו כי  המשיבים סילקו ידם ממכירת הדירה וכי המשא ומתן התנהל ישירות בין המבקש לגב' ברנע. כתוצאה מכך, זכתה הגב' ברנע, לטענת המבקש,  בהנחה בסך 5,000 ש"ח מדמי התיווך שהיה עליה לשלם למשיבים.

עוד הוסיף וטען המבקש כי המשיבים, בהתנהלותם, הפרו את חובת הנאמנות כלפיו וכי לאור התנהלותם אין לראות בהם "הגורם היעיל" שהביא להתקשרות הצדדים בהסכם מחייב כהוראת סעיף 14 לחוק המתווכים במקרקעין, תשנ"ו- 1996.

הצדדים התייצבו לדיון בפני במהלכו נחקר המבקש על תצהירו והצדדים סיכמו טענותיהם בעל פה.

דיון והכרעה :

טענת המבקש כי התביעה נעדרת עילה ואינה ראויה לידון בסדר דין מקוצר, דינה להידחות.

תביעה ראויה להתברר בסדר דין מקוצר באם הינה לסכום קצוב ומבוססת על התחייבות מפורשת או מכללא שיש עליה ראיה בכתב.  הכלל הוא כי אין צורך בראשית ראיה בכתב ביחס לכל אחד ממרכיבי התביעה ודרישת הכתב לשם הגשת תביעה בסדר דין מקוצר הינה מינימאלית.

בענייננו, התביעה נתמכת בהסכם תיווך חתום על ידי המבקש ואף שיעור דמי התיווך כלולים בו. די בראשית ראיה זו כדי לקשור הנתבע לתביעה אשר הוגשה כתביעה לתשלום דמי תיווך.

באשר לקציבת הסכום הנתבע בסדר דין מקוצר, הדרישה היא כי הסכום יהיה תולדה של חישוב אריתמטי פשוט בלא צורך בשומה או הערכה ואין הסכום הקצוב חייב להיות מוסכם על דעת שני הצדדים על מנת להכשיר התביעה מלהתברר בסדר דין מקוצר.

בענייננו, הסכום הנתבע הינו סכום קצוב שכן ניתן לחשב שיעור דמי התיווך האמור בהסכם התיווך מתמורת עסקת המכר. 

טענות המבקש ביחס לפרטים הנעדרים מכתב התביעה, ובין היתר המועד בו הוצגה הדירה לקונה, היותו של המתווך גורם יעיל בעסקה והעדר ראיה בכתב המעידה כי המבקש מכר את הדירה בסכום הנקוב בכתב התביעה, אין בהן כדי לפסול התביעה כראויה להתברר בסדר דין מקוצר ולכל היותר טענות אלה מקומן בבקשת הרשות להתגונן.לעניין שווי תמורת המכר יוער כי ממילא אין המבקש טוען אחרת ואף לא צירף בעצמו את הסכם המכר על מנת לסתור טענת המשיבים בכתב התביעה.